"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם"/ פינת האסטרונומיה

טל שחר סאטלר

 

 

והפעם- קינת הכוכבים לתשעה באב

על פי מאמרו של שלמה בוסקילה, “הדובה הגדולה”

מזל עקרב

בימים אלו של שיא הקיץ אם תצאו, אפילו הלילה, להסתכל על השמיים אחת הקבוצות הבולטות שתזהו מיד היא קבוצת הכוכבים עקרב. היא מרשימה ומופיעה בשמי הדרום, ובאופן מפתיע ביחס לקבוצות אחרות בשמיים שמה בהחלט מתאים לצורתה ולא דורש דמיון מופרז.

הכוכב הבולט בה הוא אַנְטָארֵס האדמדם, ליבו של העקרב. מימינו שלישיית כוכבים בשורה מאונכת לאופק, שמייצגת את ראש העקרב, ומשמאל לאנטרס מתפתל גופו של העקרב עד לזנב ולעוקץ.

השם אנטארס בנוי מהמילים אָנטי אָרֶס- כנגד ארס, או יריבו של ארס הידוע גם כמאדים. הסיבה ל”יריבות” היא צבעו האדום הבולט של הכוכב והופעתו בחלק של השמיים שגם מאדים נע דרכו.

אין מזל לישראל

קבוצת עקרב היא חלק מ-12 קבוצות גלגל המזלות, שבו כבר עסקנו בעבר. אלה הן הקבוצות הנמצאות על ‘מישור המילקה' בשמים, עליו נעים במסלולם השמש, הירח, וכוכבי הלכת. למזלות נבחרו ייצוגים שונים שנטועים עמוק בסיפורי העמים העתיקים, וגם אצלנו במסורת העברית. לדוגמה מזל תשרי, חודש הדין, הוא מאזניים. מזל ניסן, עת הקרבת קורבן הפסח, הוא טלה, וכו’.

הקדמונים האמינו באסטרולוגיה- שגורל האדם והעולם נקבע בידי גרמי השמיים ומיקומם, ומכיוון שכוכבי הלכת והירח נעים בין 12 המזלות יוחסה לגלגל המזלות חשיבות אסטרולוגית רבה (במיוחד ל”מזל החודש”), והוא שימש כמוקד מרכזי לעבודה זרה. אולם באופן מפתיע, ישנה עדות ארכיאולוגית מוצקה לשימוש יהודי בגלגל המזלות! בשישה בתי כנסת בארץ נמצאו פסיפסים ובהם הגלגל.

איך זה ייתכן? מה עם האיסור “לא תנחשו ולא תעוננו"? מה יחס היהדות לאסטרולוגיה?

בפרשת לך לך מוציא הקב"ה את אברהם החוצה ומבטיח לו: "הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך".

(בראשית ט"ו) על פסוק זה דרשו חז"ל- (בבלי, שבת) "..מניין שאין מזל לישראל? שנאמר "ויוצא אותו החוצה" אמר אברהם לפני הקב"ה- רבש"ע! (..) נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל". כלומר אברהם הסתכל באיצטיגנונות- כך קראו חזל לאסטרולוגיה, הסתכלות בכוכבים, וראה שעל פי מזלו לא אמור להיוולד לו בן. אך הקב"ה אומר לו- צא מהתחזיות האסטרולוגיות האלו, אין מזל לישראל. מדרש זה משקף את הגישה הרווחת בחז"ל, לפיה יש כוחות של מזלות בעולם אך הם אינם קובעים את מזלם של ישראל, והם כנבראים משקפים חלק קטן מהכוח של הבורא- אלוקים.

צער המזלות על המקדש

אחת הקינות שנאמרות בליל תשעה באב בכל עדות ישראל היא "אז בחטאינו חרב מקדש". היא אחת הקינות הקדומות ביותר ליום זה ומחברה אינו ידוע.

היא מתארת באופן ציורי את האבל בשמיים ובארץ על חורבן הבית, החל מהירח והשמש, דרך כסיל וכימה- קבוצות כוכבים (הצייד והפליאדות), ובעיקר קבוצות גלגל המזלות. כל אחד מהם "מואנש" ומביע את צערו בצורה סימבולית המתאימה למזל.

התיאור בפיוט מתאים לפסיפסי גלגל המזלות מבתי כנסת בגליל באותה תקופה, ואפשר לדמיין כיצד המתפללים האזינו לקינה ובאותו זמן הביטו בפסיפס המרהיב שמעטר את בית הכנסת.

ברובד עמוק יותר, לא מדובר רק על צער אסטרונומי, אלא על כך שהעדר המקדש הוא הפרעה בסדר הקוסמי שמערערת כל סדרי עולם.

 

אז בחטאנו חרב מקדש

אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ

וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל

 

בְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ קָשְׁרוּ מִסְפֵּד

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה

 

גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶד שִׁבְטֵי יַעֲקֹב

וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִמְעָה

 

דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם

כִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְנֵיהֶם

 

הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְאֵל כְּלֹא שׁוֹמֵעַ

צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָם אָב

 

וְקוֹל הַתּוֹרָה צוֹעֵק בְּמָרָה

וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן

 

זֶרַע קֹדֶשׁ חָגְרוּ שַׂקִּים

וּצְבָא הַשָׁמַיִם שַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָם

 

חָשַׁך הַשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר

וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם

 

טָלֶה רִאשׁוֹן צוֹעֵק בְּמַר נֶפֶשׁ

עַל כִּי כְבָשָׂיו לַטֶּבַח הוּבָלוּ

 

יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים

עַל כִּי בְּכוֹר שׁוֹר שָׁחוּ קַרְנָיו

כּוֹכַב תְּאוֹמִים חָלָה מִכַּעַס

כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמָּיִם

לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִנְפּוֹל סַרְטָן

כִּי הִתְעַלַּפְנוּ צִחֵה צָמָא

 

מָרוֹם נִרְעַשׁ מִקּוֹל אַרְיֵה

כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ עָלְתָה לַמָּרוֹם

 

נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת גַם בַּחוּרִים

עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרוּ פָנֶיהָ

 

סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה

כִּי נִכְרַע לָנוּ כַּף מָוֶת מֵחַיִּים

עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה

כִּי בְעַקְרַבִּים יִסְרוּנוּ צָרֵינוּ

 

פְּנֵי הַקֶּשֶׁת נֶהֶפְכוּ לְאָחוֹר

כִּי צוּר דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב

 

צָרַח דְּלִי כִּי צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ

וּמִדְּלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ

קוֹל גְּדִי נִשְׁמַע בִּילָלָה כִּי אָפֵס קָרְבָּן

כִּי גְּדִי נִגְדַּע וּשְׂעִיר חַטָּאת

 

רָגַז וּפָחַד מַזָּל דָּגִים

כִּי כַדָּגִים נֶאֱחַזְנוּ בִּמְצוּדָה רָעָה

 

שַׁדַּי שׁוּר עֶלְבּוֹנֵנוּ

תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ

 

תִּבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵנוּ

יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ

 

שנזכה לבניין מחודש, ואור חדש שיאיר על ציון!

 

 

הורדת המאמר בגרסה להדפסה (PDF)

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Open chat
היי איך אפשר לעזור?