סוסיא הייתה עיירה יהודית גדולה בתקופת המשנה והתלמוד שהתמודדה עם החיים בספר המדבר. תחילתה בימי הבית השני, מאוחר יותר, כמאתיים שנה לאחר מרד בר כוכבא, התפתח באזור יישוב יהודי גדול, שהגיע לשיא פריחתו בסוף התקופה הביזנטית ובראשית התקופה הערבית הקדומה. מהחפירות האכיאולוגיות שנערכו במקום, ניכר כי סוסיא העתיקה מהווה עדות מרשימה לסיפורה של קהילה יהודית שגיבשה את דפוסיה החברתיים לאחר החורבן והמשיכה להתקיים ולשגשג על גבול המדבר.
הארגון העירוני בולט בממצאי החפירות: מערך רחובות וסמטאות, הפרדה בין מבני ציבור למבני מגורים, מקוואות פרטיים וציבוריים, בורות מים לרוב, מערך מגורים תת קרקעי, מתקנים חקלאיים, וב"גובהה של עיר" – בית הכנסת שהיה המבנה הציבורי המרכזי בחיי הקהילה, וכנראה גם בית מדרש.
בסיורנו באתר ננסה להכיר את היישוב, את יושביו בעת העתיקה ואת אורח חייהם.
* נפתח את סיורנו ברחבת הכניסה לאתר. משמאלנו מבנה מרכז המבקרים בו נשלם את דמי הכניסה ונקבל דפדפת הסבר על האתר. במרכז המבקרים ישנה גם חנות מזכרות ותנובה מחקלאי הר חברון ואומנים שונים המוכרים בו מיצירותיהם. מימיננו – עגלת הקפה: קדמא. קפה מסעדה. במבנה מרכז המבקרים עומדים לרשות המבקרים שירותים.
לאחר הסדרת התשלום. נצא ממבנה מרכז המבקרים בדלת הפונה לאתר העתיקות. נחלוף על פני סככת ההדרכה הראשונה. בה ניתן להבין מהשילוט את מיקומה בציר הזמן של סוסיא הקדומה.
נמשיך בשביל המוביל לתחומי העיר, מימין נראה חצר רבועה המוליכה למערת קבורה
מערות הקבורה של סוסיא משתרעות על הגבעות המקיפות אותה מכל עבר, אך בעיקר במזרח, בין שטח העיירה לרוג'ום אל חמירי. [עיין במפה של האיזור כולו]. רוב המערות הן מהתקופה הביזנטית. ברובן ניתן לראות דרגשי סלע רחבים ומעליהם מִקְמָרִים חצובים באופן גס בסלע. מספר מערות קבורה אשר נחצבו בשולי החלק המזרחי של האתר הינן קדומות יותר, וייתכן שיש לתארכן לימי הבית השני. לפני הכניסה למערת הקבורה שלפנינו נחצבה חצר. ייתכן וחצר מסוג זה היא הנזכרת במשנה: "חצר הקבר, העומד בתוכה – טהור. עד שיהא בה ארבע אמות, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים ארבעה טפחים" (משנה, אהלות, פט"ו, מ"ח). בחצר מונחות גלוסקמאות אחדות מטיפוס "גלוסקמאות דרומא".
לפני שניכנס לתחום היישוב נביט אל הקיר הרצוף, המהווה מעין חומה המקיפה את חלקו המזרחי.
בתי החומה: זהו חלק מחפירותיו של א' נגב, בהן נחשף בשוליה המזרחיים של העיירה מבנה מוארך ובו שורת חדרים ארוכה. המבנה נמשך מזרחה, לאורך כ-60 מ' נוספים. צורת מגורים זו מתאימה למיקומה של עיירה בספר המדבר. בהצמדת המבנים זה לזה ויצירת קיר חיצוני משותף יש כדי להקנות תחושת ביטחון ויכולת התגוננות מול שוסי המדבר.
סביר להניח שכל התושבים לקחו חלק בבניית חגורת במגן. כך מציינות המשנה והברייתא: "כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח. רשב"ג אומר: לא כל העיירות ראויות לחומה… אלא עיר הסמוכה לספר – ראויה לחומה, ושאינה סמוכה לספר – אינה ראויה לחומה" (בבא בתרא ז ע"ב).
נתקדם בשביל המרכזי וניכנס לתחומי הייישוב. משמאל לשביל נמצאת סככת הדרכה – ניתן לנוח בה או להקשיב להדרכה במידה ואתם עם מדריך שמוביל אתכם בסיורכם. לעיתים מתקיימות סדנאות מלאכות קדומות בסככה זו. נפנה ימינה בצידה הפנימי של שורות "בתי החומה" המרכיבים את חגורת המגן של העיירה. על מזוזת הפתח של החדר הדרומי בשורת המבנים, ניתן לראות חריץ ששימש כבית מזוזה. מעל המזוזה השמאלית מונח משקוף אבן גדול ועליו חקוקות שתי מנורות בעלות שבעה קנים.
בהמשך שורת המבנים צפונה נגיע למקווה טהרה
המקווה: תעלות חצובות בסלע מנקזות את מי הגשמים אל תוך המקווה. לפי ההלכה, על המקווה להתמלא ממי גשמים, שכן מים שאובים פוסלים את המקווה. על דפנות המקווה שרד חלק מהטיח האדמדם האופייני לתקופה הביזנטית. זהו כנראה, מקווה ציבורי, בניגוד למקוואות פרטיים שנמצאו באתר, שהם קטנים בהרבה. גודלו המינימלי של מקווה טהרה מוגדר בתלמוד הבבלי: "ורחץ במים את כל בשרו… מים שכל גופו עולה בהן. וכמה הן? אמה על אמה ברום שלוש אמות ושיערו חכמים שיעור מי מקוה ארבעים סאה" (עירובין ד ע"ב).
למעלה משלושים מקוואות מוכרים כיום בתחומי סוסיא. נראה כי הגדולים שבהם שימשו כמקוואות ציבוריים ששירתו את כלל האוכלוסיה, והקטנים שימשו משפחות בודדות. דומה שיש לתארך את המקוואות למאות החמישית-שמינית לסה"נ, שכן הם משתלבים היטב במערך בתי המגורים, המתוארכים לשלב זה. היחס בין מספר המקוואות בסוסיא למימדי האתר וגודל אוכלוסייתו הינו חריג. לא מוכרים אתרים מאותו זמן בארץ ישראל, שבהם מספר המקוואות עולה על שלושה או ארבעה. ייתכן שהדבר נובע מאופייה הייחודי של האוכלוסייה היהודית במקום בתקופה הביזאנטית, ובהתחזקותו של מעמד הכהונה.
נמשיך מהמקווה למערת הניגון
במערת הניגון נצפה במיצג האור קולי הראשון בסיורינו. במיצג הזה משולב סרטון בו מסופר סיפורה של סוסיא הקדומה והחיפוש אחר הניגון האבוד שלה…
נמשיך למערת הקצב
במערת הקצב נמשיך בחיפוש אחר הניגון האבוד של סוסיא – נתחקה אחר הקצב הייחודי של הניגון… ונמשיך בסיורינו
המערה בה אנחנו נמצאים במערת הקצב, הינה מערת מגורים. לאחר שנקרא את ההסבר על מערת המגורים נצא מהפתח הדרומי של המערה.
מערת המגורים: במערה, ששימשה למגורים, היו ארבעה מרחבים. כמוה, נחצבו בסוסיא עשרות רבות של מערות. על מלאכת החציבה מעידים סימני איזמל רבים, שניתן לראותם כמעט בכל מערה. לא ברור מה היו המניעים לחציבה כה נרחבת של חללים תת – קרקעיים. ייתכן כי הדבר נועד לפתור את בעיות האקלים הקיצוני של ספר המדבר, או אולי להקנות תחושת ביטחון ביישוב שהיה מאוים באורח יומיומי על ידי שוסי המדבר. על סוסיא לא ריחפה סכנת פלישה של צבא זר. האיום היה נקודתי והצטמצם לנוודי המדבר. לא מן הנמנע כי מערות אלה שימשו גם בעיתות רגיעה לסוגי מלאכה שונים. גם בימינו ממשיכות משפחות פלאחים רבות להתגורר במערות בדרום הר חברון. שוכני מערות אלה מנצליםפ את המערות הרבות שנחצבו בעת העתיקה והם מכשירים אותן למגורים על פי צרכיהן.
ביציאה ממערת המגורים נראה את חצר המגורים: החצר והמערה מייצגים את צורת המגורים בסוסיא.מגורים הכוללים: יחידות מגורים, "חצר שותפין", מערת מגורים ובור מים. במקרים אחדים המכלול כולל גם מקווה טהרה. בחדרים הפנימיים של המבנה נוכל להבחין בקשתות אבן שהתמוטטו. הללו נועדו לתמוך בלוחות אבן גדולים, שבהיעדר עץ באזור שימשו לקירוי הבתים. מן החפירות ניתן ללמוד, כי בתי המגורים היו ערוכים במעין "רובעים". "רובע המגורים" מעין זה כלל מספר יחידות מגורים, שפתחיהן מכוונים לחצר משותפת, וכן מערה המחולקת, בדרך כלל, למספר מרחבים, בור מים, ומקווה טהרה. מכלול זה חוזר על כל רכיביו במספר מקומות באתר. החצר המשותפת ראויה לזיהוי עם "חצר השותפין" שבמקורות חז"ל, ולה השלכות הלכתיות הקשורות ביחסי שכנות בין בעלי הבתים השותפים בה. צורת מגורים זו מוכרת גם היום בערים עתיקות בארץ ישראל, המייצגות את העיר המזרח תיכונית עד ימינו. על פי דגם זה, פתחי הבתים אינם מכוונים זה מול זה וגם לרחוב הראשי. עיקרון צינעת הפרט והמשפחה נשמר בקפידה. במקרים רבים מושתת דגם זה על יסודות אדריכליים קדומים יותר, שהשפיעו על התפתחותו. חז"ל דרשו: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו" (במדבר כ"ד, ב), מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה" (בבא בתרא ס ע"א; ילק"ש, בלק). ייתכן כי מדרש זה משקף את אופי המגורים בעיירה בתקופת התלמוד, כפי שהכירוה חז"ל וכפי שהוא מופיע גם בסוסיא.
נצא מחצר המגורים אל הרחוב הראשי. בהמשך הרחוב הראשי צפונה, לכיוון בית הכנסת, מצויים רובעי מגורים נוספים ממערב וממזרח. מערך הרחובות והסמטאות בסוסיא מעיד על יישוב מתוכנן היטב. סביר להניח כי סוסיא ושכנותיה הגדולות אשתמוע ויוטה היו עיירות מתוכננות, וזאת בניגוד ליישובים אחרים בסביבה, קטנים יותר, בהם ניתן להבחין בבנייה ספונטנית ומגובבת, ללא כל ארגון וסדר.
לפני שנכנס אל בית הכנסת נפנה לחצר שמימיננו ונרד למערה שבחצר: מערת הקהילה ובור המים.
מערת הקהילה ובור המים: לפני הירידה במדרגות, ניתן לראות מימיננו חולייה נוספת של בור מים, מחורצת בסימני חבל. משקוף האבן שבפתח המערה מעוטר ב"טבולה אנסטה" (מסגרת מלבנית בעלת שתי "אזניים" משולשות) ובמרכזה חרותה מנורה בעלת שבעה קנים. במערה נראה קיר גדול בנוי אבני גזית, חלקן בעלות זיז בולט. קיר זה משמש דופן לבור מים. על קיר זה מוקרן המיצג באור קולי הנוסף הממחיש לעיננו את חיי הקהילה הקדומה בסוסיא על רקע הניגון ההולך ונחשף….
בתום המיצג נפנה אל בית הכנסת…
בית הכנסת: בית הכנסת הקדום בסוסיא הוא מבנה רוחב שמידותיו 9X16 מ'. הוא ניבנה בראש הגבעה המערבית וצופה על האזור כולו. עובדה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הנזכרת בתוספתא לגבי בית הכנסת: "אין בונין אותן אלא בגבוה שבעיר שנאמר 'בראש הומיות תקרא" (משלי א', כא)" (תוספתא, מגילה פ"ג הכ"ג, מהדורת ליברמן עמ' 360). מיקומו של בית הכנסת בראש הגבעה היקנה לו, בנוסף למעמדו הרוחני, גם יתרון אסטרטגי-ביטחוני חשוב. קירותיו החיצוניים ניבנו באורח מסיבי, ועוביים מגיע לכדי 3 מ'. אפשר כי שתי אבני הגולל העגולות שהוצבו בשני פתחי חצר בית הכנסת נועדו לשימוש בבית הכנסת כמקום מבצר בעת צרה. מנהרת מילוט תת קרקעית הוליכה מן השטח החקלאי לחצר בית הכנסת. מוצא המנהרה נראה סמוך לקיר הצפוני של חצר בית הכנסת. ניתן כמובן ללכת לפתח מנהרת המילוט מצפון בית הכנסת ןללכת בה ולזחול בה עד חצר בית הכנסת. חוויה בלתי רגילה!
כל האלמנטים הללו מעידים, כי בתכנון המבנה ניתן משקל רב לנושא הבטחוני, בשל סמיכותו של היישוב למדבר.
חצר בית הכנסת הוקפה בסטווים משלושה עבריה. בסטיו הדרומי כתובת פסיפס מרשימה, שנתגלה בשלמותה ומגוללת את סיפור חתונתו של רבי יוחנן הסופר, בנו של רבי איסי הכהן. נעלה במדרגות למבואה, שבה ניצבו ארבעה עמודים עם כותרות קורינתיות מנוונות. בפסיפס שנחשף במבואה שולבו מספר כתובות.
נעלה למרפסת ונוכל להתרשם מהאולם המרכזי לכל פרטיו
הכניסה לאולם הייתה דרך שלושה פתחים במזרח. בקיר הצפוני נמצאת גומחה לארון הקודש ובימה בחזיתה. הבימה הייתה מוקפת בסורג ובעמודי שיש שנשאו עיטורים רבים וכתובות. הבימה שוחזרה ומוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים. אחד מחלקי הסורג עוטר במנורה בעלת שבעה קנים. בחלק אחר ניתן להבחין בהשחתה מכוונת של פרצופי בעלי החיים המופיעים בסורג. ממזרח לבימה הראשית ניבנתה בימה משנית (שחזור של מכלול ארון הקודש ניתן לראות כיום גם בבית המדרש של הישיבה התיכונית לחינוך סביבתי, ביישוב סוסיא הסמוך).
רצפת האולם עוטרה בפסיפס. בחלק הימני נראות שתי מנורות בעלות שבעה קנים משולבות בחזיתו של היכל או ארון קודש, עם ארבעה עמודים וגג גמלוני. סמוך לפתח המרכזי נמצאה כתובת הקדשה המזכירה אנשים ש"החזיקו ועשו" דבר כלשהו בבנין בית הכנסת. תופעה מעניינת היא הופעת שני סוגי תאריכים בכתובת. האחד למנין שנות השמיטה, והשני למנין בריאת העולם.
במרכז רצפת הפסיפס, ניתן להבחין בשני שלבים. בשלב הראשון עוטרה הרצפה בגלגל מזלות ששרידיו נראים בקצה הדרומי. נשים לב לקטע קטן מן הגלגל, וכן לכנף של אחת מארבע הדמויות אשר ניצבו בארבע הפינות וייצגו את ארבע עונות השנה. בקצה השמאלי השתמר מעט מאוד מן הפסיפס. עם זאת ניתן להבחין בקצה זנב של בעל חיים ובשתי האותיות "…אל". החופרים שיערו כי בספין זה הופיעה תמונה של דניאל בגוב האריות.
מלבד תפקודו הדתי, היה בית הכנסת גם מוקד חברתי-קהילתי. הוא שימש מקום כינוס של הקהילה ומוקד לפעילות תרבותית, חברתית וציבורית. ממקורות חז"ל עולה, כי מוסדות כגון בית הספר ובית הדין התנהלו בבית הכנסת. סביר להניח כי גם בסוסיא התקיימו מוסדות אלה.
בבית הכנסת זוהו חמישה שלבים: הראשון, כלל את החצר, המבואה, האולם המרכזי והאולם הדרומי. בשלושת השלבים הבאים, נעשו במבנה תיקונים, כגון הרחבת הבמה המרכזית, עיבוי הקיר המערבי והוספת גרם מדרגות באולם הדרומי. כן נוספו קירות תמך ותיקונים בפסיפסים. השלב האחרון, מתוארך למאות השמינית – תשיעית לסה"נ. מח'רב שנמצא על הפסיפס בסטיו הדרומי בחצר בית הכנסת מעיד על מסגד שהתקיים במקום בתקופה הערבית הקדומה. כתובת ערבית בדיו על שבר טיח מן המסגד, מעידה על קיומו ב"שנת שלוש ותשעים ומאה" להג'רה, כלומר 814-815 לסה"נ.
לסיום נוכל להאזין לניגון האבוד של סוסיא המושמע בבית הכנסת בלחיצה על הכפתור המתאים….
מתאים מאוד לערוך תצפית היקפית מ"גובהה של העיר" – מרפסת בית הכנסת:
מצפון נראית העיירה הגדולה יטה, המשמרת את השם יוטה, עיר כהנים, המוזכרת בין ערי נחלת יהודה. סמוך ליטה, מדרום, נראית גבעה נמוכה עליה בנויה חורבת עזיז, כפר עזיז הקדום, מקום מגוריו של רבי ישמעאל. מצפון ליטה, על הרכס הגבוה והמרוחק, נראית חברון. בפאתיה הדרומיים ניתן להבחין ביישוב בית חג"י. במערב, נמצא הכפר הערבי סמוע, המשמר את השם הקדום אשתמוע. במזרח בולטת בקו הרכס הגבעה של תל מעון. הכפר אל-כרמיל הנמצא מעט צפונה ממנה, משמר את השם הקדום כרמל. זוהי זירת ההתרחשות של סיפור דוד והבל הכרמלי (שמ"א, כה). בכיוון דרום-מזרח ניתן לראות גבוה על קו הרכס את מצפה יאיר. מדרום נראה היישוב החדש סוסיא, ובולט בו מבנה בית הכנסת ששולבו בו אלמנטים אדריכליים מתכניתו של בית הכנסת העתיק. במרחק של 1.5 ק"מ משם, על גב הרכס, בסמוך לאנטנות, נמצא המושב בית יתיר, בגובה 912 מ' מעל פני הים!
כאן בגובה של עיר, מסתיים סיורנו.
המעוניינים, יוכלו להמשיך מבית הכנסת בשביל המוביל מערבה ולבקר בבית הבד שנחשף בסמוך. מתקני בית הבד שוחזרו במסגרת מחקר מקיף של י' דריי, שנועד להראות כיצד פעלו "ניצבי בית הבד" בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית. כאן בסוסיא, שוחזר לראשונה בישראל, מתקן הסחיטה בהתאמה למסקנות מחקר זה.
החרוצים שביננו יכולים להמשיך עוד, לגבעה המערבית של האתר ולהתרשם ממצאיו של מתחם יישוב קדום אף יותר לעיירה בה סיירנו, שלב מימי הבית השני, עת שכן כאן בית חווה.