"משיב הרוח ומוריד הגשם"
אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"
(דברים יא,יב)
חודש אלול בפתח ועונת הקיץ מגיעה אל סופה, הקוצים מתחילים להיעלם מן הנוף, הימים החמים הולכים ונעלמים, השקיעה מקדימה והלילות מתקררים. אט אט יגיע החורף אחרי חגי תשרי, נעבור מ"תן ברכה" ל"משיב הרוח ומוריד הגשם". יגיעו בע"ה גשמי ברכה שיבשרו על פריחה והתחדשות בעקבותם.
עם בוא הסתיו ננסה להבין את השפעות הגשם על אזורנו בדרום הר חברון ונתחקה אחרי הטיפה מרגע נחיתתה על הקרקע, אך תחילה הבה נדמיין את עצמנו נוסעים לאורך ההר המרכזי מקצהו הצפוני לאורך כביש 60. צפון השומרון ודרומו, בנימין, ירושלים, גוש עציון עד דרום הר חברון. גוון ירוק חקלאי עם קרקע טרה רוסה אדמדמה מלווים את כל הנסיעה, שטח מבותר והררי, פה ושם עמקים רחבים עם שורות ארוכות של עצי זית עתיקים, כרמים ועצי פרי נשירים הנטועים על טראסות רחבות מעל הגאיות. כל זה משתנה ברגע שנעבור את העיר חברון. ממנה דרומה הנוף משנה את פניו, המטעים והכרמים מצטמצמים אט אט, הירוק מתחלף בצבעי הסלעים החשופים והקרקע הבהירה, טראסות נעלמות מן המדרונות, שטחים מעובדים הולכים ונעלמים, סירה קוצנית מכסה את המדרונות, העמקים רחבים יותר, הנוף מתון וגלי, שכבת הנארי הטרשית בולטת על גבי הגבעות העגלגלות והגאיות החוצים אותם: זהו נופו של דרום הר חברון. אם לתאר בקווים כלליים בלבד: מבחינת המבנה הפיסי, דרום הר חברון מורכב משני רכסים גדולים בשני צידיו: רכס דהרייה במערב המשתפל מערבה לחבל לכיש, ורכס מעון במזרח המשתפל מזרחה למדבר יהודה. בניהם נמצא קער סמוע ובו ניתן לראות חילופין של מסלע קשה ורך יותר.
סביבת רכס מעון המשתרע מאיזור כרמל בצפון ועד בערך נבטים בדרום, הוא קו פרשת מים אזורי. ולכן טיפה הנופלת משם ומזרחה נשפכת לאחד מנחלי מדבר יהודה ולבסוף לים המלח. לעומת זאת טיפה הנופלת משם מערבה תזרום באחד מערוצי ההר, תגיע כנראה לנחל חברון, נחל באר שבע, נחל הבשור ולבסוף לים התיכון. שיטפון יתכן במקרה של גשם בעוצמה גדולה דיה שיאטום את הקרקע לכדי יצירת נגר עילי גבוה. הקדמתנו הארוכה חשובה בכדי להבין את עומק ההשפעות שיש לגיאולוגיה ולגיאוגרפיה על כמות המשקעים, חילחולם ונביעתם באזורנו.
חלחול המים בהר חברון-
לפני זמן מה, נערך בדרום הר חברון מחקר על "תעלומת חלחול הגשם לקרקע והשפעתו על מי התהום" את המאמר המלא כתבה נעמה אברהמוב ד"ר לגאו-הידרולוגיה בחוברת "ועליתם את ההר", שיצאה לרגל 40 שנה לישוב סוסיא, [המאמר הינו תקציר מתורגם למאמר המלא באנגלית של הדוקטורנט אור לץ] המחקר התמקד בשני סוגי הקרקע הנפוצים כאן, הראשון: מדרונות סלעיים קשים ואטומים והשני: אדמה עמוקה בטראסות שבגאיות.
לשם כך נבנתה תחנת מחקר מטאורולוגית בשני קידוחים, האחד בטראסה מול חוות הר סיני והשני במדרון סלעי נמוך, לאחר מעקב בתהליך חלחול המים בקרקעות השונות, ניתן ללמוד שלמרות ההיגיון הראשוני שיותר קל למים לחלחל לתוך אדמה מאשר לסלע אטום- ההיפך הוא הנכון: השטחים הסלעיים מאפשרים חדירת מי גשם הרבה יותר מהירה לתת הקרקע בזכות הסדקים והשברים הרבים שנוצרים במשטחי הסלע. כאשר יורד גשם המים מתנקזים למעין רשת תת קרקעית ההופכת ל 'מערכת' צינורות מים שמזינים היטב את מי התהום.
לעומת זאת, בטראסות האדמתיות והעמוקות נדרשת כמות מכובדת של משקעים בכדי שיווצר חלחול משמעותי למי התהום, בקרקע כזו האידוי והדיות (אידוי באמצעות צמחים) אינטנסיביים ולכן קשה מאוד למים להישמר ולהמשיך בדרכם למי התהום.
כמובן שהשפעות אלה תלויות גם בעוצמת המשקעים שיש בכל שנה ובהפרשי הזמן שביניהם.
גם לסירה הקוצנית הרבה שבאזורנו יש השפעה גדולה, מפני ששורשיה הארוכים מנצלים את הסדקים בסלע, לפעמים גם מרחיבים אותם ומסייעים למים לחדור מהר יותר למי התהום. לכן הנקודות שבהן צומחת הסירה הקוצנית הן נקודות טבעיות משמעותיות לחלחול המים.
משקעים ומקורות המים בהר חברון
כידוע לנו אזור דרום הר חברון נקרא גם "ספר המדבר", מפני שהוא הגבול של ההר הגבוה עם המדבר, ספר=גבול. בזכות מקומו הגיאוגרפי הזה, יש לו ייחודיות ויופי. הוא קצה ההר הנושק למדבר: לנגב בדרומו ולמדבר יהודה במזרחו. לכן יש בו קצת מן האופי של ההר וקצת מאופיו של המדבר. ההר מבורך במשקעים ובקרקע פוריה ועם זאת, כשאנו מדברים על המים, שהוא הדבר הכי נצרך וחשוב בחיינו והמדבר הוא שכננו הקרוב ביותר, אז כמובן שגם הקושי של החוסר במים שיש בו משפיע עלינו מאוד…
כבר במקרא מציאות זו משתקפת היטב כאשר עכסה ביתו של כלב בן יפונה מקבלת את לנחלה את דרום מערב הר חברון ומתלוננת בפני אביה "וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם" גל במקרא= מעיין. ובאמת לאורך השנים תושבי ההר פה הסתמכו בעיקר על אגירת מי הגשמים על ידי מערכת שלמה של בורות מים .
האקלים בארץ ישראל הוא חצי-מדברי, כמויות הגשם נעות בין 32 מ"מ גשם בשנה בדרום ל554 מ"מ במרכז ועד ל 712 מ"מ בצפון. המשקעים היורדים משפיעים כל אחד באזורו על 3 אקוויפרים בארץ ישראל. המשקעים היורדים בדרום הר חברון משפיעים על אחד משלושתם: "אקוות ההר" הנמצאת תחת כל שדרת ההר המרכזית בארץ ישראל. בדרום הר חברון ישנה תופעה מיוחדת: כאשר יורדים המשקעים (לולא האידוי והדיות שהזכרנו בנושא חלחול המים) הם יכולים להיכנס ישירות לתוך האקווה בזכות סלעיה (גיר ודולומיט) החשופים על כל השטח, המאופיינים בהרבה מאוד סדקים שמאפשרים למים לחדור מהר. לעומת זאת דרומה ומזרחה יותר, במדבר יהודה ובנגב, סלעי יהודה מכוסים בשכבות סלע צעירות יותר מסלעי חבורת הר הצופים (המורכבים מסלעי חוואר וקרטון) הנאטמות במגע עם מים ולא מאפשרות למי הגשמים לחדור פנימה לתוך האקווה. כך גם נוצרת תופעת השטפונות הידועה והאופיינית בעיקר במדבר.
מעיינות– המעיינות בהר חברון הם דבר נדיר, ישנם כמה מעיינות בודדים בהר חברון הנוצרים ממה שנקרא "אקוות שעונים" שהם אקוות קטנות יותר מהאווקה המרכזית, אלה יוצרות נביעות קטנות באזורים מסוימים. לדוגמא "עין דילבה" ו"עין אימרן' בבקעת אדוריים. מי גשמים היורדים בחלקו המזרחי של הר חברון מחלחלים ונובעים בטבעיות במרחק של כ25 ק"מ מזרחה ים המלח, מעיינות עין בוקק ועין גדי, מעיינות קנה וסמר ועין צוקים. גם דרומה יותר יש נקודות של נביעות מים, אך לא משמעותיות למדי לדוגמא נביעה קטנה ונסתרת כאשר עולים בכביש הצר והמפותל לכיוון היישוב אביגיל, מעיין קטן הנובע בתוך מערה טבעית.
בארות- באזורים בהם יש "אקווה שעונה" המים בתת הקרקע קרובים יחסית לפני הקרקע ולכן באזורים האלה התושבים לרוב ינצלו את המשאב היקר הזה ויחפרו בארות בכדי להגיע למי התהום האלה לצרכי שתייה, חקלאות ועוד. דוגמא משמעותית לכך: באזור תל זיף ובאזור דורא ניתן למצוא מערכת שלמה של בארות בעומק של עד 10 מטר המגיעים למי התהום.
באר מעון– היא באר נוספת הנמצאת תחת אקוות שעון, שימשה בעיקר בעבר אך גם היום להשקיית הצאן, ניתן למצוא לידה מערה חצובה וגדר אבנים ששימשו כמשכנותיהם של רועי הצאן, והיא אחת הבארות הבודדות בחלק זה של הר חברון. באר גדולה נוספת נמצאת בכפר א-טוואני. עד לפני שני עשורים עוד ניתן היה לראותה לצד הדרך הראשית החוצה את הכפר וכיום היא נסתרת בתוך מבנה מודרני ובו משאבת מים.
בורות- נוסף לבארות כפי שהזכרנו תחילה, ישנם מאות רבות של בורות מים בהר חברון שנחצבו בידי התושבים לאורך השנים, בכדי לאסוף באדיקות את מי הנגר. נמצא כי בכל נקודה מסוימת של התיישבות עתיקה בדרום הר חברון ישנם בורות מים בכדי לספק את כל צרכי המים- שתיה, השקיית החקלאות, השקיית הצאן. אותנו, תושבי הר חברון, משמשים בורות אלה כיום בעיקר לטבילה ושכשוך מרענן של מים קרירים גם בעונת הקיץ החמה.
קידוחים- כדי להגיע למי התהום ולהפיק מהם כמות משמעותית של מים לצרכים שונים, השתמש האדם עוד לפני עשרות שנים בקידוחים אל עומק האדמה, בהר חברון ישנם שני סוגי קידוחים בנקודות שונות. הסוג האחד הוא 'קידוח הפקה' (רחב יותר) ומטרתו להפיק כמות משמעותית של מים. הסוג השני הוא 'קידוחי תצפית' (צר יותר) ומטרתו מדידה ומעקב אחר מפלס המים.
בנקודה מסוימת ליד אום דרג' (מבנה המשטרה ירדנית הישנה, שאוכלס מחדש לאחרונה) נמצא קידוח תצפית הנקרא "קידוח מעון". נראה כי קידוח זה יכול אולי לספק בעתיד כמות מספקת של מים ליישוב שיבנה באזור, ואולי על תשתית המבנה הישן של אום דרג'.
אך מעבר לכל המתואר לעיל, למים יש משמעות עמוקה יותר, משמעות של חיים ועוצמה. טיפות מים הנופלות מן השמיים לארץ מסמלות מעין חיבור של ארץ ושמיים, של חומר וקודש, של שליחת דש חמה וטהורה מאב לבניו, בין ה' לעמו, בין אלוהים לאדם, טיפות של מים המובילות לצמיחה ושגשוג, לחיים של התקדמות חומרית ורוחנית, לארץ פוריה ונטועה "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם". לקראת השנה החדשה כמו בכל שנה אנו מתפללים לגשם, גשם של ברכה וצמיחה, ובכל שנה ביום כיפור בבניין הבית, נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים לתפילה קצרה על הגשם, תפילה למטר ולברכה לשנה הבאה עלינו לטובה.
בשנה שכזאת, אחרי שעברנו טלטלה ואבל גדול כעם, בעזרת הקדוש ברוך הוא ובעזרת אחדותנו, נרבה בתפילות עם כוונה אמיתית לברכה ולגאולה שלמה, לבניין בית מקדשנו, לטיפות גשם שיבשרו את הטוב והחיים שיש בהן.
לסיום בתפילה גדולה, שתתקבל בפניך כל תפילתנו כתפילת הכהן הגדול לשנה החדשה,
"יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו שתהא שנה זו גשומה, ואם שחונה – תהא גשומה".