‘כלת המדבר’ טבע בעונה – נטע זמירי

את הפריחה הזו בטוח לא פספסתם כשיצאתם לטייל בשבועות האחרונים, בעיקר בנחלי מדבר יהודה והנגב, בין השבילים ובצידי הדרך של הכבישים. פריחה לבנה יפיפייה ומאירת פנים עוטרת את ואדיות המדבר ואת חולותיו, וריח הפרחים המתוק נישא למרחוק.

אז אם עוד לא שמעתם…רותם המדבר נחשב לאחד משבעת המינים של הנגב! הוא שייך לאזור הפיטוגאוגרפי- סהרו ערבי ואחד מצמחי המדבר הנפוצים, שברוב חודשי השנה עומדים גבעוליו הדקים ערומים מפרחים ועלים, נראה חסר כל פוטנציאל… אך הוא יגיע לשיאו בחורף ובתחילת האביב ממש בתקופה זו שעכשיו, ויפציץ בהופעת פריחה שלא נראתה כמותה במדבר.

שאלתם איך פריחה מרשימה שכזו מקשטת את מרחבי המדבר הכל כך מאתגר למחייה בו? בזכות תכונת ה "רותמיות" הנקראת על שמו, הוא מצליח לגדול ולפרוח למרות התנאים הקשים של המדבר, כאשר ענפי הרותם (ולא עליו) הם אלה המבצעים את תהליך הפוטוסינתזה- ובכך נמנע הרותם מאיבוד נוזלים בהתאדות (על ידי השמש החזקה במדבר) דרך העלים. גם לצמחי מדבר רבים אחרים יש את תכונת ה"רותמיות" המסייעת להם לשרוד במדבר. ואם זה לא מספיק… הרותם ידוע כבעל שורשים ארוכים במיוחד שיכולים להגיע לעומק של 20 מטרים ויותר בימי הקיץ וגם שורשי רוחב לקליטת מים בחורף.

אז איך תזהו את הרותם כשתצאו לטייל? שיח גדול בעל גבעולים דקים וארוכים שבחורף נצבעים בירוק, פרחים פרפרניים קטנים ולבנים עם גביעי חום-סגול וריח משכר. כנראה שתמצאו אותו באפיקי הנחלים ובאזורים החוליים.

לרותם יש שימושים רפואיים רבים וחשובים בתחום, ועוד שימושים מעניינים כמו שהבדואים הכינו מלכודות חוגלות משורשי רותם המדבר, שנקראו בערבית "פַחְ מַן עָרוּג' א-רַתֶם".

שיח הרותם מופיע בתנ"ך מספר פעמים, כמו בסיפור אליהו הנביא היושב תחת צילו בזמן הליכתו במדבר(מלכים א'), או הגר המשליכה את בנה ישמעאל "תחת אחד השיחים" המזוהה כשיח הרותם (בראשית כא'), ועוד… 

"שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת

אֶל־ה’ בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃

ה’ הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃

מַה־יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה־יֹּסִ֥יף לָ֗ךְ לָשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃

חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑ים עִ֝֗ם גַּֽחֲלֵ֥י רְתָמִֽים׃" 

תהילים פרק קכ, א-ד

המזמור תהילים מלמד אותנו ששפת השקר ולשון הרמייה- הדיבה והוצעת השם הרע הם הכלים האנושיים הקטלניים ביותר שיש לנו, לבני האדם. השימוש בהם כלפי האחר מגיע למרחקים עצומים והוא חודר לעומקים שאיננו מודעים אליהם אפילו, ממש כמו יריית חצים משוננים של גיבורי מלחמה. ויותר מזה, הדיבה יכולה להיות כל כך פוגעת וזכורה לנפש לימים, שנים ואפילו דורות קדימה, כמו להבת אש פנימית המסוגלת להצית ולבעור מחדש גם אחרי זמן. ממש כמו גחלי הרתמים אשר לא מפסיקים לבעור לאורך זמן רב, אפילו אם נראה שכבר כבו מזמן. אז מה ייתן לנו, מה יוסיף לנו?

באמת הרותם ידוע כיצרן הגחלים הטובים ביותר, בעבר וגם כיום משתמשים בו הבדואים ואנשי המדבר להדלקת אש וחימום.

ומנגד, יש בנו כלים קטלניים שמצווים אנו להשתמש בהם! העין הטובה והדיבור הטוב, להלל ולשבח את חברינו, להיות טובים אחד לשני. אני חושבת שכמו הרוע כך גם הטוב משול ל 

"חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑יםעִ֝֗ם גַּֽחֲלֵ֥י רְתָמִֽים׃",

הכלים האלה באמת קטלניים והלהבה עמידה… רק צריך לדעת וללמוד איך להשתמש בהם בצורה הנכונה והטובה. פורים שמח!