היציאה החדשה מהחומות/ הרוג'ום בנחל אשתמוע
אלה רואימי (תשפ"ו)
ברוך ה', הקיץ בבית ספר שדה אנחנו זוכים להקים לתחייה מנהג חדש- ישן של שוטטות בהר.
מנהג שהתחילו אי שם בשנת 1929 , אגודת המשוטטים, שנהגו לשוטט בכל רחבי ארץ ישראל השלמה, מהלבנון, לסוריה, אל עבר הירדן המזרחי וגם פה בהר הטוב שלנו, כאשר הם סיפרו שהסיור שהשאיר בהם את הרשמים המפעימים ביותר היה פה בהר חברון, אדמה שצועקת פסוקים ממנה, אדמה שממנה אנחנו לומדים את היסטוריית עם ישראל בכל פרקיה, אדמה ממנה אנו מתחזקים בתהליך שעם ישראל עובר.
באחד מהשיטוטים באיזור היישוב עשהאל ונחל אשתמוע, הופתענו לפגוש איזור חדש, הסמוי מהעין, שאפשר לגלות רק בשוטטות סקרנית.
התחלנו בחוות “מקנה יהודה” של ישראל קפלן וירדנו אל עבר עמק מקומי שיוצר הנחל שעובר ממש למרגלות החווה. בעמק המקומי התבוננו בכל חלקיו ושמענו את הסיפור המסופר מהאדמה. סיפור המורכב מחוט דק השוזר את כל הפרטים העולים מהשטח.
החוט מתחיל אי שם, בזמנים קדומים של עם ישראל, בברכת יעקב ליהודה אי שם במצרים. בברכת יהודה המיוחדת שבו יעקב משלב גם חקלאות וגם רעיית צאן, הנקודה הבסיסית של איזורינו, דרום הר חברון, הר גבוה הנוגע בגבולותיו במדבר. ספר המדבר.
מקור המילה ספר מהמילה ספרו (Saparu) שמשמעה בשפה האכדית- צאן.
בעודנו יושבים בעמק המקומי, שאולי אפשר לקרוא לו עמק אשתמוע, על שם הנחל שיוצר אותו, אנו מסתכלים סביבנו אל המערות המקיפות את העמק. אלו לא המערות היחידות בדרום הר חברון, שידוע במערותיו הרבות. ממש עד היום שכנינו הזמניים, הערבים, עוד משתמשים בהן למגורים ולמכלאות צאן. גם במערות האלו שנמצאות מסביב לעמק עוד רואים שאריות של מכלאות צאן שהתושבים הקודמים של העמק בנו לצורך דיר ואיכלוס הצאן.
אחרי התבוננות בארץ המערות המקבלת את פנינו בכניסה לעמק אשתמוע, המשכנו
בשוטטות וירדנו לעמק עצמו. העמק כיום בשימוש של החוות החקלאיות, לחקלאות ולרעיית צאן, שדות עצומים המתאימים לגידולים חקלאים. התגשמות ממשית של הברכה.
אבל הדבר מסרב להתיישב במוחינו. מטייל אחד מעלה את השאלה, למה בכלל אז צריך עוד דרך? יש דרך אחת, ועוד ממש קרובה לדרך השניה? מטיילת נוספת מעלה עוד בעיה, רוג'ום כמגדל שמירה על דרך צריך להיות במקום גבוהה בדרך, ופה אנחנו בעמק, במקום נמוך, גם אם נמצא פה דרך, את מגדל השמירה עליה אי אפשר להציב פה, במקום נמוך שמשקיף על מעט מאוד מהדרך.
ואכן את הרוג'ום שמצאנו עוד לא חפרו מספיק כדי להביא את התשובות הברורות.
אבל אנחנו, המשוטטים בשטח, הרואים את הסיפור כולו, יכולים להבין אולי גם את סיפורו של הרוג'ום הזה.
אנחנו שכבר דיברנו על השטח, ספר המדבר, דרום הר חברון, איזור שבורך גם בחקלאות בשפע וגם בצאן רב (כלומר שטחי מרעה גדולים), איזור של גבעות רכות ונחל מקומי חשוב בשם נחל אשתמוע היוצר עמק מקומי רחב המעולה לחקלאות בשפע עם מערות רבות המשמשות למכלאות צאן. מקום מדוייק לחקלאות הוצאת מרעה למדבר. מימוש מדוייק של ברכת יהודה.
לאור כל זאת נוכל לומר את הדבר הבא: ממש פה בין שתי החוות החדשות, הייתה בעבר חווה חקלאית מימי בית שני, מימי החשמונאים. והרוג'ום? המגדל שמירה שלה. בכל זאת, תחשבו על זה, בקרבה כזאת למדבר ולסכנות הנושבות ממנו, ובמרחק גדול מריכוז יהודים (בירושלים), חווה חקלאית באיזור כזה מצריכה מגדל שמירה רציני ומרשים, עם חלקלקה להגנה, כאילו שומר על דרך חשובה.
כך היה סגנון החיים באיזור כולו- נמצא בית חווה נוסף דרומית לעתניאל וגם בגבעה המערבית בסוסיא הקדומה, באיזור המוכר פחות, שהוא חלקו הקדום של היישוב.
זוהי צורת המגורים הנפוצה באיזורנו בתקופת הבית השני. עוד לפני שהתאספו
לקהילות סביב בתי הכנסת, כל משפחה חיה בבית חווה משל עצמה, יישבה בפשטות את הארץ ומימשה את ברכת יעקב לבנו. הצורך ביישובים קהלתיים היה נמוך יותר כי הגורם המאחד עם שאר העם היה המפגש בבית המקדש בתפארתו, שלש פעמים בשנה. לאחר חורבנו היו צריכים למלא את חסרון הקהילתיות ולכן התכנסו סביב בתי הכנסת ונטשו את החוות.
אך זוהי לא הסיבה היחידה. בזמן המקדש, אחרי כיבוש החשמונאים את הארץ מחדש ויהוד איזור יהודה מאדומיאה, הביטחון שרר, המרכז היהודי היה חזק ולכן גם בפריפריה הורגש בטחון. ולכן בתי חווה כאלה יכלו להתקיים, יהודים יכלו לחיות לבד כמשפחות בלי צורך של קהילה חזקה שמעניקה הגנה בזמן צרה.
לאחר החורבן, גם הביטחון הלך וקטן והצורך בקהילתיות היה לא רק צורך רוחני אלא גם צורך ביטחוני.
ובחזרה לבית החווה שלנו, בית חווה בעמק החקלאי של נחל אשתמוע, דרומית לעיר המקראית אשתמוע וצפונית לעיר המקראית יתיר.
רוג'ום עתיק השומר על הבקעה המקומית שצלילי החיים עוד נשמעים ממנה.
תקופת החשמונאים, ירושלים בדיוק עלתה לגדולתה וחזרה לטהרתה. צלילי הכהנים נשמעים בירושלים ומפה נשמעים צלילי היהודים שחזרו לנחלת יהודה המקראית, ליתיר ולאשתמוע שהם מכירים עוד מימי יהושע וההתנחלות בארץ. החשמונאים כובשים את דרום הר חברון, אדומיאה, מגיירים את האדומאים ומחזירים את ההתיישבות בדרום הר חברון מימי עבר לגדולתה.
2,000 שנות גלות אח”כ, וחזרנו גם אנחנו להתיישב ולהתנחל בנחלת אבותינו, מאברהם אבינו שהלך פה בדרך לבאר שבע, דרך יהושע וכלב בן יפונה שעוברים בדרך לחברון, דרך בתי החווה שהיו מפוזרים פה בימי בית שני ועד להיום, לחוות המודרניות המפוזרות פה היום.
חזרנו אל המרחב – אל חברון ובאר שבע, אל יתיר ואשתמוע, ואל החוות!
ואת כל זה השטח מספר לנו. לאט לאט, עם ישראל עובר תהליכים. לפני כמעט 2,000 שנה עם ישראל התקבץ מהחוות אל היישובים בעקבות חורבן הבית, כצורך קהילתי רוחני וביטחוני. והיום אנו יוצאים מהיישובים הקיהילתיים, הבטוחים והמוגנים, אל עבר המרחב בחזרה, אל החוות הבודדות, המשפחות האמיצות שכובשות את השטח בידיהם ושומרות על מנהג היהודים גם כאשר הם בודדות בשטח. תשובה לתהליך החורבן. ולקראת בניין המקדש במהרה בימינו.
בתפילה שימי תמוז ואב יהפכו מימי אבל לימי שמחה עצומה.
ובהודיה עצומה על שנתיים שהייתה לנו הזכות לחוות באדמה הזו.