גיאולוגיה ארץ ישראלית/ סלעי יסוד
יאיר רוקח (תשפ"ו)
זהו נוף של בראשית. הרי אדום והרי אילת אינם הרים של אדמה; הם הרים של זמן. הצבעים שם – הסגול, הארגמן והשחור – הם צבעי השריפה הגדולה של העולם. כשעמדנו שם לראשונה, הרגשנו שהגענו אל קצה העולם, אל המקום שבו הא-לוהים הפסיק את מלאכת הבריאה באמצע, והשאיר את הסלעים ככה, חשופים וזועקים."
(עמוס קינן, "אל ארצך, אל מולדתך")
הסלעים הנחשפים בהרי אילת מפעימים במראה שלהם. במבט ראשוני מתגלה לעינינו בלאגן גדול. בליל של צבעים וצורות. הניסיון לסדר ולהבין את ההקשר של הסלעים מעלה קושי, במיוחד לאלו הרגילים לטייל במרחבי הארץ מצפון להרי אילת, ולפגוש את הסלעים משוכבים ומסודרים.
סדרה של שברים, גראבנים והורסטים חשפו את הסלעים המיוחדים האלה שבמקור נוצרים קילומטרים מתחת לפני הקרקע, והעלתה אותם אל פני הקרקע לנגד עינינו.
לא בכדי זכו סלעי אילת לתיאורים מיוחדים וקיצוניים המבטאים את האי- סדר השורר כאן. ואולי, גם לא סתם הם נוטים להזכיר "נוף בראשיתי".
משהו בסלעים האלה זורק אותנו להתחלה, לראשית העולם.
ננסה להתחיל לעשות סדר בבלאגן.
הסלעים הללו, נקראים סלעי יסוד או סלעים מגמתיים.
המגמה, אותה אנו מכירים כנוזל זהוב ורותח שקשור להרי געש, היא בעצם סלע מותך. סלעים מסוגים שונים שמתחממים מתחת לפני השטח לטמפ' כ"כ גבוהה כך שהם "ניתכים" והופכים למצב צבירה נוזלי. כשמגמה כזו תתקרר בדרך כלשהי (והדרך חשובה מאוד!!) היא בעצם תהפוך "ותתגבש" למוצק, שהוא סלע יסוד.
סלעי היסוד מתחלקים ל2 סוגים, שקשורים לדרך בה המגמה מתקררת ומתגבשת.
סלע פלוטוני
בארץ, הסלע הפלוטוני הוא ייחודי להרי אילת. לא נמצא אותו בעוד מקומות.
פלוטון הוא אל השאול במיתולוגיה היוונית. ובהתאם, אלו סלעים שנוצרו בשאול, במעמקי האדמה, קילומטרים מתחת לפני הקרקע.
תהליך ההתגבשות שלהם היה איטי, כך שלמינרלים השונים שהרכיבו את המגמה היה מספיק זמן להתגבש בפני עצמם. כך שנוצר לנו סלע צבעוני שמשובץ בגבישי מינרלים. בסלע פלוטוני בדרך כלל נוכל להבחין בין המינרלים והגבישים המרכיבים אותו. במקומות בהם לסלעים יש מספיק זמן להתגבש יכולים להיווצר גבישי ענק ואבנים יקרות.
המרקם שיווצר הוא "גס גביש" גבישים הנראים לעין, ובהתאם הם יוכלו להתפרק יחסית בקלות (תלוי ברמת הלכידות) ויהיו צבעוניים לפי המינרלים המרכיבים אותם
סלע וולקני
את הסלע הוולקני נמצא בהרי אילת, אך אפשר לראות אותו במגוון מקומות בארץ, ובאופן מיוחד בצפון, בגליל המזרחי וברמת הגולן.
וולקן הוא אל האש או האל הנפח במיתולוגיה. (נפח זוהי מלאכה בה "מתיכים" מתכות שונות לתערובת ובעזרת קירור הופכים את התערובת לכלי מתכת חזקים יותר. תזכרו, עוד נחזור לזה)
הסלע הוולקני בנוי מאותה המגמה בדיוק כמו הפלוטוני. ההבדל ביניהם הוא בקצב ההתגבשות. הסלע הוולקני נוצר בהתפרצויות של הרי געש ושל מגמה אל פני הקרקע. המגמה מתקררת במהירות והגבישים לא מספיקים להתגבש בטרם הם מתקררים.
כך נוצר סלע בעל גבישים זעירים שלא ניתן להבחין בניהם (לרוב אפילו עם זכוכית מגדלת), הצבע בו אחיד ובדכ יהיה יחסית חזק וקשיח.
כדי להבין את ההבדל בין סוגי הסלע, ננסה לדמות את זה לסיר פויקה.
ניקח 2 סירים. בשניהם נמלא כל מיני חומרים בוני סלעים: נוכל לקחת אדמה, כסף וזהב, נחושת, קוורץ, ביוטיט ומינרלים נוספים וכל חומר מוצק העולה על רוחכם. (כמובן שאלו דוגמאות. בפועל המינרלים מתגבשים ע"פ שורת בואן, ואין כאן המקום להאריך)
נזכור, שלכל חומר בטבע יש נק' התכה שונה. אם לדוג' אנחנו יודעים שנק' ההתכה של מים היא 0 מעלות, ובעצם שם המים יהפכו ממוצק לנוזל, באותו אופן, אם נרצה להפוך זהב לנוזלי נצטרך להרתיח אותו ל1064 מעלות צלזיוס! ואם נרצה ברזל נוזלי נצטרך להעלות אותו ל1538 מעלות!!
ובאותה מידה, זו גם נקודת ההתגבשות של כל חומר.
אם כך, הרתחנו את כל החומרים בסיר לאלפי מעלות, כך שכולם נוזליים. ואפילו ערבבנו אותם היטב. כך הם מסודרים מתחת לאדמה. בתוך בלילה אחידה ורותחת.
כאן מגיע ההבדל. בסיר הראשון, נתחיל להוריד את המעלות, אבל נעשה את זה לאט לאט.
כשנרד מתחת ל1538 מעלות הברזל יתגבש, וגבישי הברזל יתחילו להיצמד אחד אל השני ולהתארגן בגבישים, להתלכד ולהתגבש בתוך הבלילה.
כשנרד מתחת ל961 מעלות יתגבשו גבישי הכסף ובהתאם, ככל שטמפרטורת הנתך תרד ותתקרר כך גבישים נוספים יתגבשו מהנתך, עד שלא יישאר נוזלים ונקבל חומר שהוא כולו מוצק ובנוי ממינרלים נפרדים שונים.
קוורץ לדוגמא, הוא חומר נפוץ במגמה (ברוב הרי אילת) וטמפ' ההתכה שלו נמוכה מאוד, כך שבסלעים רבים נמצא הרבה מאוד קוורץ מגובש, שיוצר צורות יפות ומיוחדות.
כשנוציא את "הסיר פויקה" מהאש נפתח ונגלה בו מגוון של צבעים, מינרלים ויסודות הבונים סלעים פלוטונים. סוג הסלע הזה בהרי אילת נקרא "גרניט" (שם זה נכון להרי אילת. במקומות אחרים בהם ההרכב הכימי של המגמה שונה, יש שמות אחרים לסלעים. אך את זה נשאיר לחוקרים באונ' ונישאר עם השם המקומי "גרניט") סיר הפויקה השני, גם בו נמצאים חומרים מותכים. אך שם נוריד את הטמפ' בבת אחת, נוציא את הסיר מהאש ונשפוך מיד את תכולתו החוצה. הנתך יתגבש מיד באוויר הפתוח, ומה שנדמיין זה נוזל כהה או פשוט ערבוב של כל הצבעים שהיו בסיר בלי יכולת להבחין בניהם.
תוצר של תהליך כזה הוא הסלעים הוולקנים. אותם אנחנו פוגשים לרוב כסלעי "בזלת" ברמת הגולן. (גם כאן, ישנם שמות אחרים לסלעים שנוצרים מהרכבים כימיים אחרים. בהקשר זה נמצא את סלעי הריוליט הוורודים).
בשיחה עם מורי שלמה בוסקילה, הוא הזכיר כי יש כאלו שמחברים בין וולקן, אל האש במיתולוגיה, ומייחסים אותו לשיבוש השם "תובל קין" שהיה "לוטש כל חורש נחושת וברזל" (בראשית ד כב). זה רעיון יפה שמחבר את הסלעים שאנחנו מכירים למקור בראשיתי אצלינו, ומעלה שאלה מסקרנת, מה חשבו הקדמונים על הדרך בה נוצרו הסלעים האלו. אך לעניינו, זה מחבר בין "האש" לבין יצירת המתכות ותהליך ההתגבשות.
ניתן לראות שיש דמיון בין הדרך בה נוצרים הסלעים ל2 מלאכות קדומות, הצורף והנפח.
הנפח, מזכיר את דרך ההיווצרות של הבזלת, הסלעים הוולקנים. הוא מתיך כמה מתכות ביחד ומערבב אותם, ולאחר מכן מקרר את התערובת בבת אחת וכך יוצר מתכת חדשה גסה וחזקה יותר
לעומתו הצורף מזכיר את סלע הגרניט. הוא לוקח תערובת של חומרים, ממיס אותם ואז מקרר באיטיות כך שהחומר הרצוי הופך למוצק והפסולת לנוזלית וכך הוא מפריד בניהם (ממש כמו המושג "גיבוש מפריט").
מצאתי 2 אזכורים בעניין שמדברים זה עם זה
בישעיה, הנביא כותב "ואשיבה ידי עלייך ואצרוף כבור סיגייך ואסירה כל בדילייך"(ישעיה א כה). הקב"ה מבטיח בנבואת הנחמה כי הוא ישיב את השגחתו לישראל, יבדיל, ע"י מלאכת הצורף את סיגי הכסף- אלו הם הצדיקים, מתוך הרשעים הנמשלים לבדיל (נחשב לפסולת של הנתך ביחס לכסף).
לעומת זאת ביחזקאל, "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו: לכן כה אמר ה א- לוקים יען היות כולכם לסגים לכן הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלים: קבוצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך כן אקבוץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם: וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה: כהיתוך כסף בתוך כור כן תותכו בתוכה וידעתם כי אני ה שפכתי חמתי עליכם" (יחזקאל כב יז-כב).
בנבואה ביחזקאל הקב"ה מתגלה בעצמה רבה בדרך הפעולה של הנפח. זוהי נבואה קשה. הקב"ה יקבוץ את בית ישראל וירתיח ויתיך אותם בתוך ירושלים.
נמצא, כי אלו 2 הנהגות של הקב"ה בעולם. 2 דרכי פעולה בהם מתבטא ה' יתברך במציאות. בדרכים אלו הוא מתגלה לעם ישראל ובאותם מאפיינים הוא מתגלה בטבע בדרך יצירת סלעי היסוד, הסלעים מגמטיים ובאופי שלהם:
האחת, מבטאת עדינות, סבלנות ואורך רוח. מלאכת הצורף קוראת לאט לאט, מאפשרת לכל חומר לגדול עם ה"אופי" שלו, בצבע ועם המאפיינים הייחודיים לו. הסלעים הנוצרים אינם מגובשים בעצמה חזקה, אך הם צבעוניים ויש בהם גבישים מרהיבים ואבנים יקרות.
הנהגת הצורף המוזכרת בישעיה היא איטית, עדינה, והתוצר שלה, כסף מזוקק וטהור. הקב"ה מבדיל את הצדיקים מהרשעים ומאפשר להם להופיע במלוא טהרתם וצדקותם
השנייה, קשה, מהירה ובהתפרצות אלימה. בהנהגת הנפח ה' מתגלה במלא העצמה, באש גדולה. בביטול המתכות לתוך הבלילה ויצירת חומר גס וחזק. בחומר זה אין ביטוי נראה לעין למינרלים שמרכיבים אותו. הם בטלים כלפי הסלע אותו הם מרכיבים. אולי ניתן לומר כי הנהגה זו מתאימה לשעות קשות בהם צריך להיות ביטול העצמיות כלפי הכלל, כדי ליצור כלל מגובש וחזק.
אולי יותר מזה, אחרי ששעם ישראל חוטא הקב"ה מכנס אותו דווקא בירושלים ומתיך אותו. ככה שמגוון המתכות שהם מייצגים יתבטל וייתערבב אבל הצורה שתתקבל בסוף טבועה בבצורתה של עיר הקודש
אולי לכן בתפילת יום כיפור אנחנו מזכירים דווקא את ההנהגה זו – "כי הנה ככסף ביד הצורף ברצותו מסגסג וברצותו מצרף כן אנחנו בידך ממציא למזור תרף לברית הבט ואל תפן ליצר" הנהגה בחסד וברחמים.